מרכז מידע למטייל / מאמרים וכתבות

צרו עימנו קשר


אירלנד – המדינה הקלטית היחידה בעולם מאת דן עופרי

אירלנד

‘ארבעים הגוונים של הצבע הירוק’, זה השיר שמתנגן מהרדיו של הפקיד בשדה התעופה. הפקיד ג’ינג’י, הוא מחייך חיוך אדיב, מחזיר לי את הדרכון, ומצהיר בחום -´Welcome to Ireland!´. שישים מיליון אנשים (!) משלל ארצות העולם, יטענו שהם צאצאים למי שפעם היגר מאירלנד. רובם כבר במאה ה-19 עת הרעב והעוני היו בשיא אונם. כל כך הרבה מהשירה האירית היא געגועים לאותו אוסף בלתי נדלה של ירוק על גווניו ומפרצים של ים בכל הצורות והגזרות. שירה אירית, בעצם הגדרתה, היא שירה עצובה, שירה של געגועים לאהוב שחצה את הים, שירה של קיבה ריקה. אם נכנסתם לפאב (חובה!!) והזמר שר שיר שמח על החיים היפים, סימן שהוא יודע שאתה תייר. בצפון דבלין יש פארק ובתוך הפארק גרה הנשיאה ואם נביט היטב אל החלון הימני של הבית, נוכל לראות אור תמיד, אור דקיק שנועד לקרוא לכל המהגרים האיריים מכל קצוות תבל לשוב הביתה. זה עובד, בחמש עשרה השנים האחרונות התהפכה המגמה שכל-כך אפיינה את אירלנד ומספר ה-‘עולים’ עבר את מספר המהגרים ממנה. הצמיחה הכלכלית שאפיינה את אירלנד הייתה פי שלוש מהממוצע האירופאי. ‘הנמר הקלטי’, היה לכינוי שהתבסס על תעשייה נקייה בעיקרה – תעשייה של מחשבים ושל רוקחות. חברות כמו ‘יאהו’, ‘אמזון’ ו- ‘סיטיבנק’ בחרו באירלנד כבסיסם האירופאי. כל כך הרבה מבנים וכבישים מעוטרים בשלטים של השוק האירופאי אשר ידאג לציין כי הוא זה שמימן פרוייקט זה או אחר. אירלנד הייתה לשפן הניסיונות של השוק האירופאי. פשוט לקחו מדינה למודת סבל, מדינה נכשלת עם הרבה גאווה לאומית ורצו להפוך אותה לפאר היצירה הכלכלית. לא פחות. אבל לא בשביל זה טסנו חמש שעות. ככל שנפנה מערבה, ככל שנרחיק מדבלין, כך נחדור אל עברה של אירלנד. האוטוסטרדות יפנו מקומן לכבישים צרים יותר, הערים יעשו קטנות יותר וכפרים ציוריים יקשטו את הדרך. מדהים לראות איך מדינה לא גדולה במיוחד (פי שלוש וחצי מארצנו הקטנטונת), מצליחה לשאת בקרבה הן את התעשיות המתקדמות ביותר והן את המסורתיות, את מה שיבדיל אותם משאר היבשת. חשוב לזכור שאירלנד היא בעצם המדינה הקלטית היחידה בעולם. האימפריה הקלטית שלפני אלפיים שנה חלשה על שטח ממזרח אירופה ועד לקצה המערבי, הצטמצמה כעת לאותו חלק מהאי של אירלנד. הודעות ממשלתיות בגאלית (קלטית, אירית – שמות שונים לאותה תרבות), ערוצי טלוויזיה, אוניברסיטאות ותחנות רדיו שידברו אך ורק בשפה הגאלית, יזכירו לנו שלאירים אין עניין ורצון להיבלע לחלוטין ‘באיחוד האירופאי’ במובנו העמוק של המילה. השפה, הריקוד והשירה תמיד יעניקו למדינה את הייחודיות שהיא רק שלה. אם אנחנו כבר מדברים על שפה, חשוב לזכור שבניגוד לעם הספר היושב בציון ושזכה בפרס נובל אחד לספרות (בעצם מחצית הפרס מפני שש”י עגנון נאלץ לחלוק את הפרס עם המשוררת השוודית נלי זאקס), הרי שארבע סופרים ילידי אירלנד זכו בפרס. אני מבקש מכל מי שנכנס לחנות ספרים באירלנד להעיף מבט על מספר המדפים שמוקדשים לטובת ‘ספרות המקור’. הסופרים, המחזאים האיריים תופסים מקום כל כך חשוב בתודעה. בכל כפר תהיה חנות ספרים ואם תכנסו, נדמה יהיה כאילו ממש עכשיו החלה מכירת סוף עונה. מעין פסטיבל למילה הכתובה. אני יודע שגם לא באנו לראות ספרים. באופן אישי, עשיתי את דרכי לאירלנד כדי לפגוש את העם האירי והן כדי לטבוע בירוק. בערב, בכל ערב, הולכים לפאב. נדמה לי שהפאב זקוק לחברת יחסי ציבור בקרב הקהל הישראלי. לא באים להשתכר. באים ל- craig, באים לסמול-טוק, באים כדי לשמוע מספר אנשים מנגנים. ככל הנראה האירי יבוא לכאן מפני שאבא שלו ואבי-סבו ישבו באותו מקום ושתו בירה שהשתנתה מעט מאד לאורך השנים. הנוף הביא אותי לכאן. אנא תבינו אותי, אני גר באילת. הירוק הזה, הירוק האין-סופי, הירוק הדשן באין סוף גוונים. אלפיים מילימטר של משקעים מניבים נחלים ואגמים רבים. לצידי האגמים דייגים שלקחו פסק זמן מהחיים. אין הרבה יערות, רק מישורים וגבעות של עשב השדה. מדינה כל-כך יפה.


טיולים שיכולים לעניין אתכם

לוגו של וואטסאפ