מרכז מידע למטייל / מאמרים וכתבות

צרו עימנו קשר


שייט על הדנובה – מאמר: אלגנטיות על המים

ארבע ערי בירה חוצה נהר הדנובה בדרכו, והן התמצית של ההוד וההדר שהיו מנת חלקה של אירופה במאות הקדומות.שיט הנהרות על “הדנובה הקלאסית”, שמתחיל בהונגריה ומסתיים בבוואריה, יחשוף בפנינו הצצה לתרבות, לאדריכלות ולהיסטוריה המרתקת     

כמה חשוב היה נהר הדנובה בהיסטוריה של עמי אירופה? את זה ניתן ללמוד מהשם “אסכולת הדנובה”, שניתן לסגנון יצירתם של מספר ציירים שהתרכזו לאורך הנהר, ושלעבודתם היה סגנון ציור משותף של נוף וטבע – של הנהר וסביבותיו.

לא רק ציירים, גם אמנים אחרים הביאו את הדנובה אל יצירותיהם, בהם ז’ול וורן שכתב ספר מתח בשם “ספן הדנובה”, וגם יצירות מוזיקליות קלאסיות כמו למשל “גלי הדנובה” של איוונוביץ’, “סיפורי הדנובה” של זאווינול וכמובן, “הדנובה הכחולה” מאת יוהאן שטראוס, המלחין האוסטרי הנודע שכתב את היצירה בשנת 1866 עבור מקהלת הגברים הווינאית. לא רבים יודעים, אבל לוואלס הנודע ביותר בהיסטוריה חוברו מילים,  אלו שיבחו את יופייה של וינה, שבעיבורה זורם הנהר.  

במהלך השיט שלנו, שמתחיל בבודפשט ומסתיים בפסאו, גרמניה; תעגון ספינת הנהר בווינה, בירת אוסטריה, עירו של שטראוס וביתם של מלחינים גדולים נוספים שהעלו את יצירותיהם בבית האופרה המקומי, מהיפים בעולם. הבניין נמצא במרכז העיר, סמוך לאחת מתעלות הנהר, ובו שוכנים גם כנסיית קארל, הפרלמנט וקתדרלת סן סטפן, סמלה הדתי הבולט של העיר.

יופייה של וינה ניכר בכל פינה, למשל בארמון שנברון, ביתם של קיסרי אוסטריה והמעון שבו נערכו הנשפים האלגנטיים; בית הדירות המפורסם של הונדרטוואסר, שמהווה חלק מהארכיטקטורה המודרנית הבלתי רגילה של וינה ושהפך ליצירת אמנות שעומדת בזכות עצמה, וגבעת קלנברג, שמהווה את נקודת התצפית הטובה ביותר על העיר ועל הכרמים.

ההויריגן, כך נקרא יין צעיר בשנתו הראשונה, וזהו גם הכינוי לטברנות היין הייחודיות שפזורות באזור וינה. כאן מתקיימים מופעי פולקלור מסורתיים ושירת היודל נישאת לשמיים בעוד היין זורם וזורם – כמעט כמו הדנובה עצמה.

יצרני היין הגדולים של אוסטריה נמצאים בעיקר בעמק הוואכאו הפורה, צפונית מערבית לווינה. מרבים היקבים והכרמים המוריקים שנמצאים בעמק שייכים למשפחות שעוסקות ביין במשך דורות על גבי דורות. בסיורנו במקום נבקר בין היתר בכפר דורנשטיין, אחד הידועים באזור ונטעם מהתוצרת המקומית.

העיירה מלק מהווה את גבולו של העמק והיא נודעה ברבים הודות למנזר הבנדיקטי העצום השוכן על צוק וניכר למרחקים. כאן הוקמו, לפני 900 שנים, כנסייה רחבת ידיים ובראשה כיפה מרשימה, סמוך אליה מתנוססים שני מגדלים וצריחים מעוטרים, וגם חצרות פנימיות מטופחות ופארק מרהיב, ומוזיאון מפואר שמציג את שכיות החמדה שהצטברו שם במשך מאות השנים.

מידע על שייט נהרות באירופה >>

מלחמה ושלום

הדנובה חוצה בדרכו ארבע ערי בירה: וינה, בודפשט, בירת הונגריה; בלגרד, בירת סרביה וברטיסלבה, בירת הרפובליקה הסלובקית, שציינה אלפיים שנה להקמתה ב-1991. סלובקיה לא נהנית ממוצא אל הים והדנובה הוא העורק הימי היחיד שחיבר אותה אל הים השחור. בשיט לברטיסלבה נעבור מתחת ל”גשר חדש” – כביש שעובר מעל הנהר ואורכו 300 מטרים. הגשר נודע בכינוי “צלחת מעופפת” בשל מרפסת התצפית העגולה השוכנת בגדה הדרומית ומשקיפה אל העיר וסביבותיה.  

הרובע העתיק האטרקטיבי של ברטיסלבה שמר על הסגנון הבארוק-גותי שלו, ואותו אפשר לראות בין היתר במרכז ההיסטורי שבו שוכנת קתדרלת סנט מרטין, וגם בשער מיכאל ובארמון גרסלקוביץ’. על גדת הנהר חולשת טירת ברטיסלבה המפוארת, שבשל גודלה נראית אפילו מפאתי וינה. 60 קילומטרים מפרידים בין שתי ערי הבירה, והספינות ששטות במורד הזרם עושות את הדרך בשעה וחצי בלבד.

2,680 קילומטרים – זהו אורכו של הדנובה, מהארוכים בנהרות אירופה, שני רק לוולגה. הוא נובע מאזור היער השחור בגרמניה, מותיר את חותמו על עשר מדינות ונשפך לים השחור ברומניה. במשך למעלה מאלפיים שנה היה הנהר נתיב לתעבורה צבאית. הרומאים עשו בו שימוש וגם הגותים, ההונים והסלאבים חצו אותו. במהלך מסעות הצלב הצלבנים עברו דרכו בספינותיהם כדי להגיע מהר יותר לירושלים, ובשלהי ימי הביניים הטורקים העות’מאנים השתמשו בתוואי הנהר כדי לכבוש שטחים במזרח ובמרכז אירופה.

התחזקות האימפריה הרוסית במאה ה-19 הביאה את מדינות אירופה החזקות לפעול על מנת למנוע את השתלטות הרוסים על הנהר. מאה שנים אחר כך, בשנת 1999, הופצצו גשרים על הדנובה בסרביה והתעבורה על גביו לא התאפשרה.   

אבל הימים הללו חלפו בתקווה שלא ישובו עוד, ואת מקום ספינות המלחמה החליפו ספינות תיירים ששטות לאיטן במורד הנהר. התיירות הענפה שהתפתחה לאורכו, האופן שהוא מהווה נתיב ימי עיקרי להובלת סחורות והעובדה שמימיו משמשים לשתייה עבור מיליוני אנשים; הופכים את הדנובה למקור פרנסה וחיים עיקרי לתושבים שמתגוררים בסמוך לנתיביו.      

לעיר שלושת הנהרות

המראות הנשקפים מספינת הנהר מרהיבים בשעות היום, אולם באזורים מסוימים הם אף יפים יותר בשעות הלילה, למשל בבודפשט, שם בנייני הציבור המרשימים שניצבים משני הנהר וגשר השרשראות מוארים להפליא באור יקרות. זהו גשר הקבע הראשון שחיבר בין שני חלקי העיר – בודה ופשט – שבעת שנחנך, ב-1849, היה מהגדולים בעולם. בזמן מלחמת העולם השנייה הוא הופצץ ונהרס אך נבנה מחדש, לשמחת תושבי העיר.

שמונה גשרים מחברים בין בודה ופשט, כששני החלקים חוברו ב-1873. בודה ההררית, עם רחובותיה המרוצפים והארכיטקטורה מימי הביניים, היא החלק העתיק והיפה יותר, בעוד שפשט המישורית, עם שדרותיה הרחבות ובנייניה הציבוריים המרשימים מהמאה ה-19, מהווה את המרכז האדמיניסטרטיבי והמסחרי. בבודה נמצאים כמה מהאתרים ההיסטוריים המרתקים של העיר: ארמון המלך, שבו הגלריה הלאומית והמוזיאון לתולדות העיר, כנסיית מטיאש ומבצר הדייגים. ראש גבעת גלרט, המתנשאת לגובה 140 מטר, היא נקודת התצפית היפה ביותר על האזור.     

בפשט שוכן בניין הפרלמנט, אחד המונומנטים המפוארים בעיר, שבו 691 אולמות וחדרים ולא פחות מ-30 חצרות ענק. לא רחוק משם משתרע מדרחוב ואצי אוצה המפורסם ובקצהו השוק המקורה. רחוב אנדראשי, שהוכתר כאתר מורשת לאומית, הוא המקום שבו נמצאים בניין האופרה, האקדמיה למוזיקה, התיאטראות והמוזיאונים.

כיכר הגיבורים, השוכנת בחלקו היוקרתי של הרחוב, היא השער אל הפארק הגדול בעיר, שמתפרש על פני שטח של כ- 250 דונם. בעבר שימש המקום כשטח ציד מלכותי וכיום שוכנים בו מרחצאות מרפא, גן שעשועים, גן חיות ואגם שבקיץ שטות בו סירות קטנות ובחורף הוא הופך לזירת החלקה על הקרח. הנקודה היהודית בבודפשט שוכנת אף היא בפשט: בית הכנסת הגדול ביותר באירופה, עם מקום לאלפי מתפללים. סמוך למבנה ממוקם המוזיאון היהודי, שהיה ביתו של חוזה המדינה, תיאודור זאב הרצל.

במרחק של 20 קילומטרים מבודפשט שוכן כפר האמנים סנט. אנדרה שהוקם ב-1926. הכיכר הקטנה והראשית שלו מוקפת בבנייני רוקוקו ובארוק מרשימים, ולא רחוק ממנה נמצא מוזיאון המרציפן, שנקרא “סאבו”, על שם מייסדו, ומוזיאון מרגיט קובאץ’, שבו עבודות קרמיקה ייחודיות.

ומהתחלה – לסוף. מרבית טיולי השיט בדנובה מתחילים בעיר פסאו הגרמנית, “עיר שלושת הנהרות” שמהווה את מקום המפגש של הדנובה, האין והאילז. הודות להוד ולהדר שבה זכתה פסאו, העיר המזרחית ביותר בבוואריה לכינוי “מלכה בארוקית יפיפייה”. רוב אתריה המרכזיים של פסאו קרובים מאוד לנהר, בהם גם קתדרלת הבארוק שבה אפשר למצוא את העוגב הגדול ביותר בעולם (שמורכב מ-17,388 צינורות ו-231 רגיסטרים)

עיר נוספת שמפגישה בין נהרות היא רגנסבורג, מקום החיבור של הדנובה לנהר הרגן. הפלא הימי ביניימי הזה כמעט ולא השתנה במרוצת השנים, ועדיין ניתן לחזות בה במאות מבנים היסטוריים המיועדים לשימור. למשל, בניין העירייה, שער פרטוריה, מנזר סנט. אמרמס, גשר האבן וקתדרלת סן פיטר, מבנה גותי מרשים שנוסד ב-1250.

לא רחוק מרגנסבורג ניצב מנזר ולטנבורג, העתיק ביותר בבוואריה שנבנה בשנת 620. לאחר סיור במנזר נוכל ליהנות משתיית הבירה הכהה המפורסמת של ולטנבורג המיוצרת במבשלת הבירה המקומית שזכתה לתואר “מבשלת הבירה העתיקה בעולם הממוקמת במנזר”. תואר מעט נישתי, אך הבירה הנפלאה מפצה על כך.


טיולים שיכולים לעניין אתכם

לוגו של וואטסאפ