פריז של הקיסר מיטראן
כיום מבחינה גיאוגרפית כבר לא מדברים על עיר בירה (לדרום אפריקה יש כמה ערי בירה). כמו כן לא מדברים על עיר קטנה או גדולה (כיוון שניו יורק וקהיר הן באותו גודל אבל משקלם הסגולי בעולם שונה). כיום מדברים על עיר עולם. יש בעולם חמש ערי עולם: ניו יורק, טוקיו, פריז, הונג קונג ולונדון (לונדון עומדת להפסיד את התואר לטובת פרנקפורט).
מהי עיר עולם?
בעבר המפעלים הגדולים יצרו בארצם. לדוגמא מפעל אדידס או פולסוגן – בעבר פסי היצור וההנהלה היו בגרמניה. לימים הגיעו למסקנה שהיצור הוא זול יותר בארץ שבה כוח העבודה הוא זול כמו תאילנד למשל, והעבירו את פסי היצור לארצות המספקות כוח עבודה זול. כאן נשאלת השאלה היכן תהינה ההנהלות. הנהלות החברות עברו למקומות המספקים להן את התנאים המתאימים קרי ברות ביטוח מכל העולם על מנת לבטח את עסקותיהן בבנקים עולמיים ושרותי תקשורת נאותים על מנת שתהיה להם אפשרות לתקשר עם פסי היצור, משרדים מתאימים ותנאי מגורים לעובדי החברות (שהם מטבע הדברים בכירים המגיעים עם משפחותיהם). מיטראן ידע לקרוא את המפה ופעל על מנת להפוך את פריז למקום בו תקבלנה החברות את התנאים שימשכו אותן להעביר את משרדיהם אליה ויצא בסידרת מפעלים לקידום רעיון זה. איני רוצה להיכנס כאן לניתוח כלכלי וסוציאלי בהקמת הפרויקטים הללו, אך אם אזכירם על מנת להבין את המהפך העצום שפריז עברה, אפשר להבין מדוע הודבק לו התואר קיסר. בפריז על חורבות השוק הסיטונאי נבנה מרכז פומפידו ודס האל. על חורבות בית המטבחים נבנה פרויקט לה וילט. באזוד הבסטיליה נבנתה האופרה החדשה. באזור הסלמס בפאתי העיר נבנה רובע הדפנס. משרד האוצר שהיה סמוך ללובר פונה והלובר הוגדל ונבנתה הפירמידה המשמשת לכניסה. מתחת לגני הטיולרי נבנה מתחם עסקים ובמשרד החוץ הוקם מוזיאון דאורסי. לסיום הפרויקטים האדירים נבנתה הספריה הגדולה. כיום נוהרים לפריז לא רק מנת לראות את האיפל והנוטר דאם, אלא להנות ממפעלותיו של הקיסר מיטראן שאכן הפך אותה לעיר עולם והשיב את עטרת התיירות כפי שהיתה בשתי המאות הקודמות.
עוד בנושא:
