מרכז מידע למטייל / מאמרים וכתבות


בין קודש לחול • ויטנאם וקמבודיה

ביקור בווייטנאם ובקמבודיה בין המקדשים המפוארים, המרקם האנושי המרתק, ההיסטוריה המטלטלת והנופים המגוונים, ממחיש כיצד עבר ועתיד יכולים להשתלב בצורה נפלאה בהווה

במשך מאות שנים הם היו קבורים תחת צמחייה עבותה ביער נידח. אף אחד לא זכר את דבר קיומם, אפילו לא תושבי הכפרים הסמוכים שעבורם זו הייתה לא יותר משמועה. רק רוחות העבר ריחפו מעל, מייחלים ליום שבו הם יראו שוב קרן אור. ואז זה קרה – כשבוטנאי צרפתי בשם הנרי מוהוט הגיע לקמבודיה באמצע המאה ה-19 במטרה לחקור את צמחיית המדינה המסקרנת, הוא גילה שרידי מקדשים חבויים במעבה הג’ונגל ומיד הבין את גודל המאורע.

עבודות שימור ושיפוץ נרחבות התבצעו במקום במשך עשורים שלמים וכיום כמיליון תיירים פוקדים את המקדשים של אנגקור וואט, האתר הדתי מהגדולים בעולם, שכולל עשרות מבנים המספרים טוב יותר מכל ספר היסטוריה את עוצמתה של האימפריה החמרית.

הם נבנו בין המאה ה-9 למאה ה-15, אז הייתה האימפריה בשיא תפארתה, חולשת על שטח נכבד מחצי האי ההינדו-סיני. מיליון תושבים חיו בשטחה והמקדשים הנציחו את האמונה ההינדית ואת הקשר בין עולם האדם לעולם האלים באמצעות דמויות ופיתוחי אבן עדינים המגולפים על האבן האדומה. הגדול מכולם הוא המקדש אנגקור ואט, שדמותו מתנוססת על הדגל הקמבודי.

ואם אנגקור הוא פלא היסטורי, הרי שהאגם טונלה סאפ הסמוך אליו הוא פלא של הטבע: פעמיים בשנה משנה הנהר את כיוון זרימתו והוא מתכווץ ומתרחב באופן דרמטי עם עונות השנה. במשך רוב השנה הוא מתנקז לנהר המקונג ובחורף הוא גדל פי שישה. זו אחת הסיבות שהופכות את טונלה סאפ ל”סיר הדגים” של קמבודיה.

נהר המקונג האדיר הוא עורק חיים של ממש במדינה האסיאתית. הוא מתחיל בסין ונשפך בדרום וייטנאם ובדרך עובר למעלה מ-5,400 קילומטרים ועוד ארבעה מדינות. שייט בספינת נהר חושף את המבקרים לתושבי קמבודיה החיים בכפרים, אלו שחייהם כרוכים בעבותות אל הנהר.  

בדרכו חוצה המקונג את פנום פן, הבירה הקמבודית. השקט והשלווה במרחבים העצומים משתנים באחת בכניסה לעיר הסואנת. והיא, שנודעה בתחילת המאה ה-20 כ”פנינה של אסיה”, נושאת בחובה עדיין את זוועות מלחמת האזרחים, שהדיה טרם נמחו מעליה. זה התחיל בזמן מלחמת וייטנאם השכנה, או אז ניסתה קמבודיה לשמור על ניטרליות. אולם בשנות השישים שימשו אזורים במזרח המדינה כבסיסים לצבא צפון וייטנאם. הפצצות אמריקאיות שהגיעו בתגובה שלחו את תושבי הכפרים אל הערים הגדולות, בעיקר לפנום פן שמנתה אז כשני מיליון תושבים.

אלא שהצרות לא הסתיימו אז. החלק הטרגי בתולדות קמבודיה החל ב-1975 עת תפס את השלטון הקמר רוז’. שלטונו הרצחני ארך קצת יותר משלוש שנים, אך הוא שינה את פני החברה לחלוטין. מוזיאון לזכר מתנגדי השלטון מספר את סיפור אותן שנים, כמו גם אחד ממבני בתי הספר שהוסבו למחנה מעצר ונשאר כך כעדות לזוועות. אבל לא רק קושי אוחזת העיר בקרבה, גם הרבה תקווה ואמונה וביקור בארמון המלכותי, בפגודת הכסף ובמוזיאון הלאומי המציג אומנות קמרית יעיד על כך.

המלחמה וההיסטוריה מחברים בין וייטנאם לקמבודיה ובשתי המדינות השכנות לא מסתירים את העבר. בסייגון למשל, בין השווקים התוססים, כנסיית נוטרדאם וכנסיית טיין האו וארמון האיחוד, נמצא מוזיאון המלחמה שמציג עדויות, צילומים ומוצגים מאותה תקופה. באתר המחילות העצום של הוויטקונג קו צ’י, אפשר ללמוד כיצד שהו הלוחמים חודשים רבים מתחת לאדמה. ובבירה האנוי הפסטורלית לצד הארמון הנשיאותי ובית המפלגה הקומוניסטית נמצא המוזילאום של הו צ’י מין, מייסד צפון וייטנאם שנושא גם בתואר “אבי האומה”.

כמו בקמבודיה, גם בווייטנאם הכלכלה מבוססת על חקלאות בעיקרה. ואם להיות ספציפיים יותר, על אורז בעיקר. ביקור בטרסות האורז באלפים הטונקינים, קרוב לגבול עם סין ימחיש את העובדה התיאורטית הזו. באזור הזה, מהיפים והמעניינים בווייטנאם, נמצאים גם בני שבטים שונים המרכיבים את הפסיפס האנושי של המדינה, כל שבט עם המנהגים והתלבושות הייחודיות לו, שנשמרו ונשזרו בתבונה במארג החברתי. 

54 מיעוטים אתניים שונים יש במדינה, כשרוב התושבים משתייכים לקבוצה האתנית הגדולה ביותר המתקראת וויט. רובם מגדירים את עצמם חסרי דת, מיעוטם בודהיסטים ונוצרים ויש גם את בני דת הקאו דאי, המתקיימת בטאי נין שבדרום וייטנאם, שם נמצא המקדש המרכזי שלהם, צבעוני וססגוני המהווה בית לטקסים הריטואליים המסקרנים שלהם. 

גם כאן, כמו בקמבודיה השכנה חלק גדול מהחיים מתנהל על מי המקונג. שייט על הנהר יפגיש אותנו עם העיירה היפה סאדק, שבה צולם הסרט “המאהב”; עם הכפר קאיי בה, שבו מייצרים את ממתקי הקוקוס המסורתיים ועם מפרץ האלונג עוצר הנשימה שבו אלפי צוקים משוננים מתרוממים מהמים ושייט בין הלגונות היפיפיות שלו הוא חוויה מעוררת חושים.

טיול לויטנאם וקמבודיה >>


טיולים שיכולים לעניין אתכם