מרכז מידע למטייל / מאמרים וכתבות


טיול מאורגן לאיים הקנריים – חוויה בלתי נשכחת מאת מלכה טבצ'ניק, מטיילת

יום ג’ 15.9

החמישה עשר בספטמבר, בדיוק לא בערך, טיול מאורגן לאיים הקנריים יוצא אל הדרך, כ”ז מטיילים בגימטריה: זך מבטיח טיול מרתק ומוצלח. מסיימים תבידוק עולים לטיסה ויושבים כסרדינים בתוך קופסה. אך מה נלין ומה עוד נגיד העיקר שהגענו בשלום למדריד. מכאן במטוס חדיש ורציני שעתיים וחצי ואנחנו באי. אי קנרי קסום ולא בעלמא גן העדן הזה מכונה לה-פלמה וידע כל סניור וכל סניוריטה שיש הקוראים לו איסלה בוניטה ועוד פרט מעניין ופיקנטי מכל מרפסת נשקף האוקיינוס האטלנטי. מדהים ביפי מימין הכהים הכחולים ובלובן בוהק של קצף גלים אז אולי תאמרו לי פור פבור איך בערב צבעו הופך לאפור?!

יום ד’ 16.9

בונס דאז ידידי לטיול, איזה כיף לטייל היום יחד בחו”ל. קרירה נעימה, שמיים של תכלת וכמה שחורים הם אבני הבזלת! בכל מקום פלמות, אורן קנרי, אברש, מהוים חגיגה לעיניים ממש. מטעי בננות במורדות ההרים וכמה צבעוניים הם בתי הכפריים בכיכר סנטה קרוז דגם סנטה מריה ספינתו של קולומבוס עד לכאן היא הגיעה. עולים ללאס נייבס “גבירתנו של השלגים” כנסיית בזלת בכפר דייגים. בדרך אל פסו מיני צבר, עצי ערמון והרדוף הגדלים על אדמת לבה- הטוף. נוסעים לשמורת הר געש כבוי לקלדרה דה טבוריינטה. ובזמן שניתן צופים בפליאה במכתש הקטן ואם יכולת וגם עלית תצפה על המכלול ממרומי הקומפרסיטה נ.ב. בחופי האוקיינוס חול שחור כזה ומשתזפות בו סניוריטות חשופות חזה ומיטב גברינו הטוריסטים פינטזו על הצטרפות לנופשים הנודיסטים. ומאחר ששעת חצות קרבה ושלאף שטונדה היא זכות אך גם חובה אומר רק אדיוס בינתיים נתראה בכתובים עוד יום או יומיים.

יום ה’ 17.9

ממנעמי המלון נפרדנו בצער ואנו בדרכנו לעוד פארק או יער. יער הגשם הוא יער חשוב, כך קראנו, למדנו וכך גם כתוב. אך נדמה לי, ואוי לבושה, שהיער בו היינו דומה לחורשה. נכון שיש להוריד את הכובע בפני עציו ושרכיו המתמרים לגובה אך עצי הערמון, הדפנה, האברש מרשימים אך אינם יער עד של ממש ושוב האוטו דוהר בדרך מתפתלת בינות לסלעים וצוקי הבזלת חוצה גשר מתוח על תהום, גשר צר. בואכה סנטה קרוז לביקור פרידה קצר ושוב עיננו נשואות אל יפי המרפסות המעוצבות בסגנון מוקפד, אדריכלי, ספרדי או קולוניאל ואומר ברוב כנות הן מעשה של אמנות! קצת מנוחה, שתיה, כריך ואז אל אי חדש נמשיך. מטוס נוסעים חמוד קטן לקבוצתנו כבר מוכן ועוד טרם הספקת רשמים להחליף חצי שעה ואתה בטנריף. לעיר פוארטו דה לה קרוז לא מצאתי חרוז אך את זה ההוטל ניתן רק להלל. הוא נאה, הוא עשיר בצמחייה למכביר, מציפור גן עדן עד אורטנזיה נהדרת סוקולנטים, שרכים, ממש כמו בסרט המעלית פה שקופה הכניסה כה יפה ובחדר האוכל לפתע שכחנו ת’דיאטה ומאחר והערב כמעט ערב חג למה לא נטעם גם בשר וגם דג?! ומה עם נתח עוף? התאבון- אין לו סוף.

יום ו’ 18.9

נ.ב. גדי שלנו רציני וקצת כעוס כי הטיול התחיל הבוקר בתשע ונוס וכמה פעמים הוא זרזנו בהיידה כי היום הן יוצאים לשמורת הטיידה. הטיידה- הר וולקני עצום מדהים בגובהו ובלועו הקטום. מכונה מונטה דיאבולו כלומר: הר השטן ויצר קלדרה שהוא מכתש לא קטן או ליתר דיוק, מכתש ענק כשבפסגתו הטיידה גם מושלג הנוף הסלעי הוא מין נוף בראשיתי אדום וצהוב וירוק נחושתי. סלע אחד מזכיר מפלצת או קוף ואחר דמוי צב או כמו איזה עוף, יש כזה שהוא כנעל מלכה על עקב וכולם כאחד שובים את הלב. התצורות מדהים ביופיין כי הטבע או האל הוא הוא האמן! תופעה נוספת מרהיבה אך שונה היא “פיידרה דה לרוסה” או סלע השושנה וכל שקרה כאן ומה שכאן היה אינו אלא התקרשות לבה וגורמים של בלייה וכמו שבקצפת בולט לו התות כך בולטת הלהטרטה מתקופות שונות של התפרצות. רצועה של לבה מכמה עידנים מרובדות זו על זו בכמה גוונים הטבע יצר כאן מעין חגיגה ולנו נותר רק לנגוס בעוגה. נ.ב. גדי לאוטו מגיע ראשון וכשהוא מסביר אין לדבר או לישון הוא רואה מצוין ושומע לא רע כולל ת’יושבים “במחלקה הסגורה”.

שבת 19.9

השעון תשע מורה ואנו לאורוטובה- העמק פורה. רואים ת’עיר, הסמטאות, דלתות העץ, המרפסות משנסים מותניים כמו גדולים ובמדרגות לוליינים מטפסים ועולים. את מוזיאון האתנוגרפיה עברנו די מהר כי מוזיאון המפות מושך עוד יותר. שם אפשר למשש ואפשר גם לקנות ולהוסיף לאוסף עוד מפות. כי כלי המטבח והאמבט הישנים לא חידשו הרבה לבני השבעים השמונים… מכאן לאייקוד לוס וינוס- מרכז המבקרים לטעום ת’גבינות ולשתות ליקרים בחוץ תגרנים ליד דוכנים ועץ דרקון מופלא בן מאות בשנים מתקרבים לגרצ’יקו כפר דייגים ישן מנקודת המצפור הוא נראה כה קטן ומאחר ונותר עוד זמן מה להרוג אז למה בקניון לא נקנה ונחגוג. נ.ב. הבוקר באוטו הכל כרגיל וכך זה הולך וכך זה מתחיל: פולנית טוענת שכאן היא יושבת ולזוז קצת אחורה היא פשוט מסרבת לאחרת לא נוח לשבת בשניים כי אין לה מקום לשים ת’רגליים ואלמונית רוצה לישב בעמדה נוחה כי אחרת לצלם, היא לא מצליחה. ואני פשוט סבורה שיש ללמוד מ”המחלקה הסגורה” קיבלנו כדור של מדיצינה ונפטרו מתחלופה שברוטינה.

יום א’ 20.9

גדי החליט וכך גם אמר: היום נדרים לגויאמר לראות תופעה יחידה מסוגה כלומר פירמידות המדרגה. נוסעים כשעה, מגיעים לאתר הכל מטופח, יפה. נהדר באולם מודרני ראינו סרט על הגוונצ’ס הקדומים ותרבות קצת אחרת. ומסתבר שיש אומות שיצרו אי אז פירמידות דומות תור היירדל (ספן חוקר) הוכיח עוד. כי היה קשר ימי בין יבשות ממשיכים לקנדלריה- עיר הנרות כי יש ללמוד ויש מה לראות פסלי ענק של גוונצ’ס ליד הים משמרים את עברם- חי וקיים. הדרך עוברת ביער הגשם עננים בשמיים, האוויר רטוב וליד הים האטלנטי החול לא שחור אלא דווקא זהוב. כי החול המצוי בזו הסביבה איננו אותנטי אלא מיובא. נ.ב. שישה ימים עברו ביעף כלומר שבוע כבר חלף ובעזרת גדי והאל נמשיך בכיף כאן לטייל אך יש להודות, רצוי ואפשר, גם למדריך שהוא כל כך מוכשר ידען ובדרן וגם מנגן בעל חוש הומור ומאוד מעניין!

יום ב’ 21.9

בלב כל מבוגר מסתתר לו גם ילד כך זה אצלנו וכך גם בחלד ולכן כה הוקסמנו מיופיו של הגן המטופל בקפידה וכל כך מסוגנן. לורו פארק הוא גן חיות פעיל מתאים לכל אחד ובכל גיל: אריות ים מאולפים קולעים כדור סל, קדים קידה גם לקהל, עורכים סלטות באוויר מה יש לומר: מראה אדיר. דולפינים בבריכת המים מוחאים בסנפירים כפיים בסירה יושבת ילדונת דקיקה ודולפין לה מגיש את פיו לנשיקה. דולפינים קופצים דרך חישוק ואחרים רוקדים טנגו צמוד והדוק. מכאן לדגי אורקה גדולים כלויתן חלקלקים שגוון עורם שחור לבן שטים במהירות, על גבם מתהפכים מתיזים סילוני מים כאשר הם שוחים. במנהרת קרח כמאה פינגווינים עומדים כבמסדר גדולים וקטנים מבעד זכוכית משוריינת עבה צופים הם עלינו ועל הסביבה. במנהרה אחרת המון דגים בתוך אקווריום עילי שוחים וחגים ועתה כולנו מחכים למופע של התוכים. תוכים ירוקים טסים בחדר במבנה או קוראים “אולה” כמענה. יש תוכים אדומים, ירוקים וכחולים שאולפו לענות על מספר תרגילים. נ.ב. חומר למחשבה: אם הגעת לטנריף ואתה על הרגליים ובמלון דה לוקס מכינים לך ארוחות גורמה כל יום פעמיים. ואת יפי הטבע אתה רואה בעיניים סימן כי אפשר שאתה ידידי- אדם מאושר!

יום ג’ 22.9

עוזבים את טנריף בטיסה ללנזרוטה עוד אי שנכבש ע”י צאצאיו של דון קיחוטה אי געשי שצורתו מישור ואדמתו שחורה משחור. בתיו קטנים ולבנים המון בתי קפה, מעט קונים בחוף הים החול אפור ובמרינה יכטות רבות מספור מראה ציורי אך מעט מדברי וכמו בפטה מורגנה השבח לאל נגלה לעיננו ביאטריס הוטל. לא סתם הוטל כי אם עיר מבנה ארכיטקטוני ממש אדיר.

יום ד’ 23.9

לנזרוטה נראית לכאורה אי מוזנח וכי מי יגיע לכאן ויטרח בתים לבנים, נוף וולקני שחור צמחיה דלה, חיים באפור אך בבואך לפארק טימנפיאה תגלה נוף מדהים ללא אח ורע סזאר מנריקה פסל אמן קבע בשער דמות שד כסמל לחורבן שדות לבה נרחבים לעיניך נגלים הרי אש שמסתבר שהם עדיין פעילים על גבעה מבנה דמוי תחנת חלל, מעשה ידיו של סזאר הנ”ל עמקים ומכתשים, מעין בקעת ירח כי בעומק לא רב הכל עוד רותח נגענו באבני טוף, הן היו לוהטות נזרקו זרדים לבור פרצה אש חמה לא פחות מים נשפכו לעומק לא גדול וגייזר רותח פרץ לעין כל. עתה התחלנו עולים בזוגות על גבי נמלים. מה עוד נאמר על זו השיירת רק זאת, שהיתה זו חוויה נהדרת. ראינו בריכות מלח הנשאבות לטרסות מתאיידים ונמכרים במסות ראינו מכתשים דמויי חרוט לבה הקרושה לנטיפים וזקיפים שיצרה בדרכה גם מנהרות בבלחריה ראינו גפנים בתוך בורות ושתינו כמובן יין אדום וגם לבן נכנסנו לפטיו של בית מגורים עינינו שזפו וילות מטופחות שהגינון בהם נאה לא פחות דלות המילים לתאר את שהיה ואומר שוב זו עוד חוויה.

יום ה’ 24.9

בבוקר של היום העשירי למניין נסענו לראות את פלאיו של הגן. גן קקטוסים באזור וולקני שומם מראה מלבב ואף מהמם מכאן למערה וולקנית אחרת ללא ספק היא גולת הכותרת. יורדים למכתש אפלולי ומדהים בו אגם כחלחל את ליבך כה מפעים גדותיו צבועים בלבן וסלעי בזלת שחורים אי פה אי שם ברוב טעם פזורים עצים ושרכים בכל מקום נטועים כתפאורה נהדרת להרבה מופעים גם מוזיאון מודרני פשוט לא יאומן את הכל יזם מנריקה האמן, לכל חוויה יש גם סוף וספינת טיולינו מגיעה אל החוף אז אדיוס ידידי ואומר כי נדמה לי שאין עוד מדריך כמו גד מיכאל.


טיולים שיכולים לעניין אתכם