מרכז מידע למטייל / מאמרים וכתבות


שייט נהרות על הריין – מאמר: כשאגדות מתעוררות לחיים

“צונן האוויר, קרב הערב/ בנחת שוטף הנהר / בזוהר שקיעת השמש/ נדלקת פסגת ההר”, במילים אלו כתב המשורר הגרמני היינריך היינה את הפירוש שלו לסיפור האגדה על ‘לורליי’, נערה יפה מהעיירה בכרך שעל גדות נהר הריין שאהובה נטש אותה והפליג לארצות רחוקות. הריין, המרכזי בנהרות מערב אירופה, נמתח על פני מאות קילומטרים שמתחילים בפסגות הגבוהות והמושלגות של האלפים בדרום שוויץ, מתפתל וזורם בעצלתיים דרך ליכטנשטיין, אוסטריה, גרמניה והולנד עד שנשפך בקול תרועה רמה אל הים הצפוני.

רבותי, ההיסטוריה גועשת

במשך מאות שנים זרמו המים בנהר, שוצפים בנינוחות בתוך ה ערוץ, כשמסביב ההיסטוריה רחשה וגעשה: יוליוס קיסר בנה עליו גשרים וחצה אותו כחלק ממסעות הכיבוש שלו; הגרמנים והרומאים נלחמו עליו; בזמן המהפכה הצרפתית סיפחה צרפת אליה את ‘אלזס לורן’ אשר בגדה המערבית של הנהר, ובתקופות הבאות עבר חבל הארץ הזה שוב ושוב מידיים צרפתיות לגרמניות ובחזרה. לא רק עבר, הווה ועתיד מתנקזים אל בין יובלי הריין, גם המון יופי. לאורכו של הנהר שנמתח על פני 1,320 קילומטרים, פזורות טירות עתיקות, קתדרלות מפוארות, כפרים ציוריים, כרמים וגפנים וכרי דשא מוריקים תחת צוקים המזדקרים אל על. בשוויץ למשל ממתינות למבקרים באזל המסקרנת, העיר השנייה בגודלה במדינה, ושפהאוזן הקטנה, רק 23 אלף תושבים יש בה. בהולנד שוכנות לצד הנהר רוטרדם, עיר הנמל היפה וארנהם, בירתו של המחוז הגדול במדינה. עוד לאורך הריין, בגרמניה, נמצאות פרנקפורט “מנהטן” של אירופה, עיר היין רודסהיים, העיירה העתיקה קובלנץ, הממוקמת על מפגש הריין והמוזל והעיר מיינץ, בירת חבל הריין שבשליטת גרמניה. העיר שטרסבורג, בירת חבל אלזס שבצרפת, שוכנת על גדת נהר האיל, שלוחה של הריין.

שייט בנהר הריין >>

ואיך אפשר בלי הנקודה היהודית?

היהודים שהתגוררו באזורים הדמוגרפיים שמזוהים עם מערב גרמניה וצפון צרפת, בין נהרות הריין והלואר, נקראו גם יהודי אשכנז. שלוש קהילות גדולות התמקמו לאורך הריין הגרמני שפיירא, ורמייזא ומגנצא, או בקיצור קהילות שו”ם, שהיו חלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי באירופה, למרות שסיגלו לעצמם מנהגים ייחודיים. לאחר שהדת הנוצרית תפסה בימי הביניים את מקומה של התרבות הרומית, ונשמעה קריאתו של האפיפיור אורבן השני לגאולת כנסיית הקבר, יצא לדרך מסע הצלב הראשון שהסתיים ב-1099 בכיבוש ירושלים. בדרכם של הצלבנים מזרחה נשמעה הקריאה לחסל את הכופרים היהודים. הנוצרים העמידו בפני היהודים שתי בררות: להתנצר או למות. 12 אלף יהודים בחרו למסור נפשם על קידוש השם שבמסע הצלב שנודע בשם “פרעות תתנ”ו”. במהלך המאות 12 ו-13, במטרה להשיב את החיים לתיקונים, חוקקו רבני הקהילה שנותרה במקום את “תקנות שו”ם” שמסדירות את היחסים בין אדם לחברו. מתוך כל הכללים והחוקים שנקבעו באותם ימים שתי תקנות שרדו עד היום: “תקנת הנדוניה” ו”תקנות החליצה”. בהמשך, בלחץ הכמורה הנוצרית, גורשו יהודים רבים מהאזור, רבים מהם נדדו למזרח המדינה. במאות הבאות הם חזרו טיפין-טיפין והתיישבו בקרבת הריין, עד למאה ה-19 והמחצית הראשונה של המאה ה-20, אז הייתה זו שעתה הגדולה של יהדות אשכנז. במלחמת העולם השנייה נספו רוב יהודי אשכנז. שארית הפליטה בחרה להגר לארצות הברית, חלקם עלו לארץ ישראל.

אגב, בתמונה המזוהה ביותר עם בנימין זאב הרצל שצולמה ב-1902, כשנשען חוזה המדינה על מרפסת חדרו במלון ‘שלושת המלכים’ בבאזל ומשקיף במבט מהורהר, כבד ראש, על עיקול נהר הריין. נשאלת השאלה: אילו לא היה הריין השקט והרגוע מעורר מחשבות בלב איש, האם היה עולה בראשו הרעיון הציוני?


טיולים שיכולים לעניין אתכם

לוגו של וואטסאפ