בקובה חייבים לבקר עכשיו
כן, בקובה חייבים לבקר עכשיו, ומהר, לפני שתחול בה האמריקניזציה המואצת המתרחשת בכל שאר העולם. מאז אמצע המאה ה-20, נבע קסמה של קובה בחלקו מניתוקה מן העולם המערבי. וכך כאי השוכן במרחק של פחות מ-200 קילומטרים מחופיה הטרופים של פלורידה, במרכזו של הים הקריבי, מהווה קובה מעין מנהרת זמן אל העבר.
קובה היא אי טרופי, ארוך וצר (כ-1250 קילומטרים אורכו ובין 30 ל-190 רוחבו), השוכן במרכז הים הקריבי. את האי גילה כריסטופר קולומבוס והוחל בו שלטון ספרדי, אשר עבר תהפוכות רבות במהלך השנים עד להכרזת העצמאות ב-1901, ואף לאחריה. את קובה שנפגוש כיום עיצבו יותר מכל שני אירועים משפיעים: הראשון, הוא המהפכה הקומוניסטית שהתרחשה ב-1959, ואשר הוביל למעשה אל השני, שהוא האמברגו שהוטל עליה בעקבות משבר הטילים שהתרחש שלוש שנים אחר כך. שנים רבות תססו הרוחות
באי הטרופי, ראשית כנגד השלטון הספרדי, ולאחר הכרזת העצמאות כנגד הממשלות המתחלפות. לא פחות משישה ניסיונות הפיכה התרחשו במדינה לפני ההפיכה הקומוניסטית. במהלך תקופה זו נוצר קשר כלכלי עמוק בין קובה לארצות הברית כאשר אמריקאים רבים החזיקו בנכסים רבים ברחבי האי. תושבי האי ייבאו מוצרי חשמל ורכב מארצות הברית והאמריקאים פיתחו חיבה יתרה לסיגרים הקובניים. בשנת 1956 הגיעו פידל קסטרו וצ’ה גווארה לאי, ובמהלך שלוש שנים ניהלו הפיכה אלימה שבסיומה, באמצע המלחמה הקרה, הפכה קובה למדינה קומוניסטית, והתחילה לייצג את האינטרסים של ברית המועצות דאז. פעולות אלו הביאו לכדי משבר הטילים שכמעט והוליד מלחמת עולם גרעינית בשנת 1962, משבר אשר בעקבותיו נותקו כל היחסים בין ארצות הברית (ולמעשה העולם המערבי) לבין קובה, ואיתו, עצר הזמן מלכת. זהו סוד קסמה של קובה. וקסם זה עומד לפוג בקרוב מאוד היות ותהפוכות השלטון לעת זקנתו של פידל קסטרו הובילו לחידוש הקשרים עם ארצות הברית.
במשך למעלה מ-50 שנה שהתה קובה בבידודה, ובמהלכם אותם מקלטי טלוויזיה, אותם מאווררים ובמיוחד אותן המכוניות האמריקאיות הקלאסיות אשר נרכשו בסוף שנות החמישים נותרו בשימוש יומיומי. גם תרבותה של קובה, מבחינה קולינרית, אמנותית, ארכיטקטונית וכל היבטיה כאילו קפאו בזמן, ושמרו על הייחוד העצמאי שלהם, בשעה שבשאר העולם נעשה יישור קו עם הסטנדרטים והאופנות האמריקאיות והאירופאיות. אין זה אומר שקובה היא מדינה נחשלת. מערכת הבריאות בה נחשבת לטובה ביותר והיא מציעה את כל השירותים והנוחות שאנו מכירים במערב, אך הניתוק הזה, אפשר לה לשמור על הצביון הייחודי לה.
כשאנו משוטטים לנו ברחובותיה של הוואנה, בירת המדינה, בין אם לאורכה של שדרת פרדו המפורסמת, ברחוב אוביספו הנודע, או בינות לכיכרות הרבות, נפגוש את ההווי הייחודי למקום, נדמה הדבר כאילו צעדנו דרך מנהרת זמן, והנה אנו בשנות החמישים, מכוניות שבארץ נחשבות למכוניות אספנות הן עניין שבשגרה, ובכל דבר נדמה לנו שאנו בסרט ישן. את חושינו יגרו ללא הרף ריחות האוכל הקובני, דוגמת הרופה ויאג’ה – אחד מן המאכלים המקומיים, העשוי אורז, פלנטין, שעועית ובשר, והמוגש בצלחות עמוסות אל שולחנותיהן הקטנים של מסעדות שכונתיות. כאשר נסתובב בינות למועדוני הסלסה הרבים, יצופו אל אוזנינו קולותיהם של זמרים נוסח ה”בואנה ויסטה קלאב”, וכמו עשן הסיגרים המפורסמים והחשקים בעולם כולו, הקולות המסתלסלים כאילו הופכים את האוויר לרווי ומלא חוויות. מלבד הוואנה הבירה, נוכל לפגוש את התרבות הקובנית ברחבי האי. יש שיטענו למשל, כי יופייה של העיר טרינידד והתרבות בה מעפילים על זו של הוואנה, בטרינידד נוכל לפגוש עוד פיסה בתצרף המייחד את קובה, בדמות הבניינים הקולוניאליים הצבעוניים, ההשפעות צרפתיות ומטעי הסוכר הרבים הסובבים את העיר ומקנים לה אופי ייחודי של עצמה. מלבד התרבות הייחודית וההיסטוריה המעניינת שנפגוש ברחובות הערים, כמו גם במוזיאונים שבמדינה, לקובה יש הרבה מה להציע לנו: יערות עבותים שבינותיהם שדות טבק אינסופיים מהם מייצרים את הסיגרים, בתים מתפוררים ורחובות בהם מכל פינה ופינה תשקיף עלינו תמונתו של פידל קסטרו, האהוב על בני המקום, ואשר תזכיר לנו שמדובר במדינה קומוניסטית. כאי קריבי, קובה מתהדרת בחלק מן החופים הבתוליים והמרהיבים ביותר באזור, ובחלקם ניתן למצוא את אתרי הצלילה היפים, המרהיבים והמעניינים ביותר באזור. כל אלה יחדיו הופכים את קובה למעין גן עדן תרבותי ששווה לבקר לפני שידביק את שאר העולם ויאבד מקסמו המיוחד.
אם כבר הגענו לים הקריבי ואנו עוסקים במדינות בהן הזמן זורם בקצב אחר, לא נוכל לוותר על מה שהופכת אט-אט לחביבת הקהל הישראלי, הלא היא קוסטה ריקה. המדינה הטרופית השוכנת בלב אמריקה התיכונה, בינות לניקרגואה ופנמה, היא גן עדן של יערות גשם, הרי געש וחופים מרהיבים, ואף ש אין בה כל כוחות צבא, היא משמרת את עצמאותה. על נופה של הארץ חולשת שרשרת הרי הגעש של רכס הסיירה מדרה, אשר למרגלותיו נפרשים יערות גשם ויערות ענן ירוקים ומרהיבים. עד לא מכבר הייתה קוסטה ריקה יעד לתרמילאים בלבד. יופייה הבתולי היה בלתי נגיש והצריך יציאה אל השטח, כיום, עם הגעתה של תיירות מאורגנת יותר נבנו בה מלונות יוקרה, אתרי נופש ושלל חברות מציעות בה תיורי נוחות. אין ספק, שהתרבות המקומית מתאימה בקצבה לנוחות. מספרים כי בשנת 1821, עת שהסכימה ממשלת ספרד להעניק אוטונומיה למדינות מרכז אמריקה, לקח למעלה מחודש עד שהגיעה ההודעה הזו אל תושביה של קוסטה ריקה. אם קובה היא מדינה שבה הזמן עצר מלכת, אז קוסטה ריקה היא מדינה שבא הזמן פשוט נע בערוץ מקביל, העולם עובר שינויים אך קוסטה ריקה נחשפת אליהם בקצב שלה.
כאן תוכלו למצוא את אחד מיערות הגשם הבתוליים ועם זאת הנגישים ביותר בעולם. למעלה מ-50% משטחה של המדינה מוגדר כיער גשם, המסתיר בחובו מינים רבים של בעלי חיים אקזוטיים, ואף כאלו שלא נתגלו עד היום. אין ברחבי המדינה ולו גן חיות אחד, היות והדבר נאסר על פי חוק, אך אם ברצונכם לראות קופים, יגוארים, טפירים, תוכים צבעוניים ועוד, ניתן לפגוש את כולם בטיולי הספארי השונים. אחת החוויות המדהימות ביותר באי היא גלישת צמרות עצים, מסלולי טיולי הנעשים לא על אדמת היער, כי אם ברומו, כאשר אנו נעים על גבי מסלולי אומגה בינות לצמרות העצים ופוגשים את החיים שנמצאים שם. המפורסם מבין המסלולים הללו, המסלול שליד סנטה אלנה, נחשב כאחד היפים בעולם כולו. לצד יער הגשם נמצא בקוסטה ריקה חמישה הרי געש פעילים ההופכים את שטח המדינה לאחד מן האזורים הפעילים ביותר מבחינה וולקנית בעולם. על רובם של הרי הגעש (למעט הגבוה מביניהם – הר אראנאל המתנשא לכדי 1,600 מטרים) ניתן להעפיל, ואף לבקר באתרים של מעיינות חמים שמייצרת הפעילות הוולקאנית.
קוסטה ריקה שוכנת לחופו של הים הקריבי והאוקיינוס השקט. בהיותה לא יותר מ-10 מעלות מעל לקו המשווה היא שוכנת בחוג הטרופי, וחופיה, עטורי החול הלבן ומוקפי דקלי הקוקוס, הם מהיפים בעולם. מתחת למימי הטורקיז, קוסטה ריקה היא ביתם של חלק משוניות האלמוגים הגדולות והמרהיבות ביותר בעולם, בהן אלמוגי ענק ושלל דגים טרופיים מחכים למטייל שיבוא לצפות בהם. היות ויש איסור על ציד דגה במדינה, אין הדגים חיים בפחד מן המטיילים. בנוסף, חופיה של המדינה הם אתר הטלה מוגן ומפורסם עבור זני צבי ים רבים, בהם ניתן לצפות בעונת ההטלה. נדמה לנו המטיילים, כאילו בכל מה שקשור ביופי הטבע, זכתה קוסטה ריקה בהגרלה של מפעל הפיס. בתוך מדינה קטנה ששטחה גדול אך כפליים מזה של ישראל, נוכל למצוא את כל החוויות הטרופיות שיש לעולם להציע. אין מקום אחר בעולם בו הטבע הטרופי כה נגיש, כה מרהיב וכה שליו כמו בקוסטה ריקה. ובעוד שבמדינות רבות אחרות נעשה ניצול תיירותי בלתי אחראי של משאבי הטבע, נדמה שלפחות כאן, עד עתה, ישנה רגישות מיוחדת לצורך לשמור על ייחודו של הטבע.
