הולנד ובלגיה של האמנות מאת ד"ר אפי זיו

רובנס ורמברנט 29 שנה בדיוק, מפרידות בין שני גדולי האמנים של ארצות השפלה, רובנס ורמברנדט. בשנת 1977 חגגו את הולדת ה – 400 של רובנס ו – 2006 היא שנת ה – 400 להולדתו של רמברנדט. השוואה בין שניהם מתבקשת מאליה כמעט. שניהם חיו בדיוק 63 שנה, אצל שניהם נפטרה האשה הראשונה האהובה אבל בכך מסתיים הדמיון ביניהם. רובנס הוא איש העולם הגדול, שהה 8 שנים באיטליה, בנסיעותיו הגיע לצרפת, ספרד, אנגליה, הולנד. עבד עבור מלכים, רוזנים, פטרוני אמנות ידועים, כנסיות ומנזרים. רמברנדט לא יצא מגבולות הולנד במשך כל חייו – לא עבד עבור פטרונים חשובים כמעט אלא סוחרים ובורגנים. רובנס מת כאיש המפורסם ביותר בכל אירופה, עשיר מאד ואב לשמונה ילדים משתי נשותיו. רמברנדט מת גלמוד, עני, פושט רגל, ושמו כמעט ולא יצא מגבולות הולנד. רובנס היה אינטלקטואל, התכתב עם שועי העולם, פילוסופים וראשי אוניברסיטאות והשאיר מכתבים וכתבים רבים. רמברנדט לא השאיר כמעט שום מכתב ולא ידוע כלל אם התכתב בנושאים שאינם נוגעים לפרטי הזמנות לציוריו עם איש. גם אופי העבודה, הטכניקה, הנושאים וכמות היצירות של שניהם אינם ברי השוואה. רובנס מייצג את הברוק בשיאו, את הנושאים ההיסטוריים והמיתולוגיים הגדולים, את היצירות הדתיות המונומנטליות ואת מחזורי היצירות הגדולות. את כולם הוא יצר תוך מבט אידיאליסטי, הדמויות יפות מן החיים וכולן מקרינות אושר, פאר וגנדרנות. עסק מעט מאד בציורי פורטרטים.

רובנס מיום מותו ועד היום היה ידוע, מפורסם ונותן השראה לזרם הרובניסטי שהמשיך ושיגשג גם לאחר מותו – ציירי הרוקוקו בחלקם, ציירי הזרם הרומנטי במאה ה – 19 ואחרים – הציבו אותו כמודל לחיקוי, הערצה והשפעה. רמברנדט כאמור מת כשהוא נשכח ושמו לא היה ידוע עד למאה ה – 19 כשאז החלה מדינתו – הולנד – לפרסמו. ייחודו החל להפציע מחדש בשמי האמנות עד שהגיע לשיא הנוכחי בו כל אדם מכירו ומוקירו. די במבט אחד כדי להבדיל בין רובנס ורמברנדט ושניהם יחדיו מהווים את המודל של הברוק הצפוני הנבדל מהברוק האיטלקי. בסמינר האמנות שלנו נתחיל עם רמברנדט בהולנד – תוך תשומת לב גם לציירי הולנד האחרים – ורמיר בן תקופתו וואן גוך המאוחר יותר. לאחר שנשביע את רעבוננו ברמברנדט נגיע לראות את רובנס, תוך כדי הצצה לאמן הדגול שחי כ – 150 שנה לפניו – יאן ואן אייק.

רובנס – תולדות חייו רובנס נולד ב – 29 ליוני 1577 בעיר הגרמנית זיגן לשם הוגלה אביו יאן על ידי שלטונות אנטוורפן הקתולית בגלל נטיותיו הקלויניסטיות. כשאביו נפטר ב – 1587 חזרה אימו מריה לבית פיפלניק לאנטוורפן והקריירה של רובנס החלה בעבודה כנער משרת בחצרה של אחת מגבירות העיר. בהיותו בן 14 החל לעבוד כשוליה בסדנתו של טוביאס ורהאכט, המשיך אחר כך ללמוד ולעבוד אצל אוטו ואן ויין ואדם ואן נורט – ציירים נחשבים באנטוורפן. במלאת לו 23 שנה, שנת 1600 , יצא לאיטליה, כמרבית הציירים בני דורו, כדי לספוג את הידע האצור אצל גדולי האמנים שם. מיד עם הגיעו קיבל משרת צייר בחצרו של דוכס מנטובה וינצ’נצ’ו גונזגה אשר בשמו גם יצא למסע דימפלומטי ראשון בספרד. רובנס גר במקומות נוספים באיטליה – גנואה, ונציה ורומא שם התיידד עם הכוכב העולה קרווג’ו ולמד ממנו מחידושיו ומרעיונותיו הנועזים בטכניקת האור – צל ובגישתו הריאליסטית. ב – 1608, לאחר שהייה בת 8 שנים באיטליה, נמסר לו שאימו נוטה למות, הוא חוזר לאנטוורפן מיד אך לא מספיק אפילו להשתתף בהלוויתה של אימו. באנטוורפן, והוא בן 31 שמו יוצא למרחקים והוא מתמנה לצייר החצר של הארכידוכס אלברכט ואשתו, הארכידוכסית איזבלה – נציגי השלטון הספרדי בבלגיה של היום. הוא מקים סטודיו גדול ובו עוזרים רבים – חלקם התפרסמו כציירים חשובים בזכות עצמם כמו אנטון ואן דייק וג’קובס יורדנס. רובנס הופך להיות הצייר החשוב והמפורסם בצפון אירופה ומקבל הזמנות רבות מפטרונים, כנסיות ומלכים. רובנס, דובר תשע שפות מתכתב עם פילוסופים, ראשי אוניברסיטאות ומלומדים רבים במקביל לעבודתו האמנותית. ב – 1609 הוא נושא לאשה את אליזבט ברנדט ובמשך כמה שנים הם בונים לעצמם את הבית הנקרא היום “בית רובנס”. בבית זה ברחוב וופר גרו כל בני המשפחה. נולדו להם שלושה ילדים והבית שימש כמו כן לסטודיו שלו ולמשכן אוסף האמנות הנכבד של רובנס. ב – 1622 הוא חותם על החוזה עם המלכה האם של צרפת מריה דה מדיצ’י, ובמשך שלוש שנים הוא מצייר את מחזור חייה – עשרים וארבע יצירות ענק – התלויות היום באולם מיוחד במוזיאון הלובר. ב – 1626 מתה אשתו אליזבט ברנדט, הוא מתאבל עליה מרה ונשאר באלמנותו כמה שנים. רובנס מקבל על עצמו שליחויות דיפלומטיות רבות יחד עם עיסוקו האמנותי. הוא משתתף בשיחות הפיוס בין אנגליה וספרד וזוכה ב – 1630 להכתרתו כסיר על ידי צ’רלס הראשון מלך אנגליה ושנה לאחר מכן הוא מוכתר כאביר גם על ידי מלך ספרד פליפה ה – 4 על מאמציו להשכנת השלום בין שתי האימפריות היריבות הללו. ב – 1630 הוא נושא לאשה את הלן פורמן בת ה – 16 וחי איתה עשר שנים מאושרות בהן היא יולדת לו חמישה ילדים נוספים. הוא מפחית את נסיעותיו ושליחיותיו הדיפלומטיות, רוכש לו אחוזה כפרית גדולה בה הוא מבלה יותר ויותר. ב – 30 למאי 1630 מת רובנס ונקבר בעיר אנטוורפן.

רמברנדט התמחה בציורי הדיוקן – הן הדיוקן העצמי שלו כתופעה יוצאת דופן בתולדות האמנות, הן בדיוקנאות של אחרים ובעיקר- ועל כך יצא פרסומו ושמו בציורי הדיוקנאות הקבוצתיים. הוא כמעט ולא עסק בנושאים היסטוריים ומיתולוגיים. ההמצאה החדשה של התקופה, טכניקת האור – צל פרי גאוניותו של מי שקדם להם – קרווג’ו – היתה הכלי בו שניהם השתמשו. רובנס מכלי ראשון, לאור הכרותו האישית עם קרווג’ו ורמברנדט באמצעות מורו פיטר לסטמן והכרות עם יציורת של אמנים אחרים שהושפעו מקרווג’ו.

רמברנדט – תולדות חייו רמברנדט נולד בעיר האוניברסיטאית ליידן ב – 15 ליולי 1606, כבנו של טוחן אמיד. הוא למד בליידן בה קיבל את שיעורי הרישום הראשונים שלו. בגיל 14 החל לעבוד כעוזר לצייר ג’אקוב איזקס ואן שוואננבורג. בהיותו בן 17 נסע לאמסטרדם, בפעם הראשונה, ושהה בה כחצי שנה בסטודיו של פיטר לסטמן, צייר מפורסם של סצינות היסטוריות. לסטמן, כמו רבים מבני דורו בילה מספר שנים באיטליה והכיר את יצירותיו של קרווג’ו ורמברנדט ספג שם את עיקרי טכניקת האור – צל אותה אימץ בציוריו כל חייו והביא אותה לשיאים אישיים שלא נודעו כמותם. ב – 1624, בן 18, חוזר רמברנדט לליידן ומקים סטודיו משותף עם ידידו הצייר יאן ליוונס, גם הוא תלמיד של פיטר לסטמן. בתקופה זו העיר ליידן היתה השנייה בגודלה ובחשיבותה בהולנד, לאחר אמסטרדם. לאחר כ – 7 שנים של עבודה והצלחה בליידן מגיע רמברנדט לאמסטרדם ומשתקע שם בביתו של סוחר האמנות הנדריק ואן אולינבורג. הצלחתו של רמברנדט, בן ה – 26 היתה מטאורית והוא מקבל את ההזמנה לציור “שעור האנטומיה של דר’ טולפ”. הציור נחל הצלחה והחלו לזרום אליו הזמנות רבות לציור קבוצתי של סטודנטים, גילדות, משמר אזרחי ועוד. ב – 1634 הוא נושא לאשה את אחייניתו של פטרונו – ססקיה. ב – 1639 הם רוכשים בית מהודר וגדול, בסכום עתק של 13,000 גילדן. ב – 1639 מקבל רמברנדט את ההזמנה לציור המפורסם ביותר שלו – הקרוי היום “משמר הלילה” הנמצא בריקסמוזיאום באמסטרדם. רמברנדט היה בשיאו. הוא העסיק כ – 40 עוזרים אשר חלקם הגיעו לרמה גבוהה, ציירו בעצמם ורמברנדט חתם על חלק מיצירותיהם – עובדה שהעמידה בסימן שאלה את האוטנטיות של יצירותיו. ב – 1641 נולד בנו, טיטוס, היחידי שנותר בחיים מבין ארבעת ילדיו שנולדו לו מססקיה. השאר מתו סמוך ללידתם. שנה לאחר מכן, ב – 1642 מתה ססקיה אשתו הראשונה של רמברנדט. מותה של ססקיה בשנת 1642, הצגת היצירה “משמר הלילה” – ללא קשר ישיר ביניהם – סימנו את תחילתה של שקיעתו של רמברנדט הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מקצועית. אשת חיקו החדשה היתה חריטיה דירקס שתפקידה הרשמי היה אומנת לבנו טיטוס. מיד עם תחילת יחסיהם העניק לה רמברנדט חלק מתכשיטיה של אשתו המנוחה ססקיה, כולל טבעת הנישואין שלה, אך למרות זאת לאחר מספר שנים העדיף רמברנדט את שרותיה של אשה צעירה ממנה ב – 20 שנה – הנדריקה סטופלס. חריטיה, אשר ציפתה להינשא לרמברנדט תבעה אותו על הפרת הבטחת נישואין, אולם היא נכשלה ב תביעה וסיימה את חייה בבית מחסה לחולי נפש. ב – 1654 ילדה הנדריקה את בתה קורנליה לרמברנדט, והעובדה שהם לא נישאו גרמה לקרע בינו לבין הכנסייה. מצבו הכלכלי המשיך לגלוש במורד למרות הזמנות נוספות, לא רבות אמנם, שקיבל בתקופה זו. המצב החמיר עד שבשנת 1656 נמכר ביתו לנושים שביניהן היתה אותה חריטיה דירקס שבכך נקמה בו על סרובו להינשא לה והוא הפך להיות פושט רגל באופן רשמי. רמברנדט, הנדריקה והילדים טיטוס וקורנליה נאלצו לעבור לבית קטן. כדי למנוע מנושים נוספים לקחת את עבודותיו הקימו הנדריקה וטיטוס חברה למסחר והעסיקו בה את רמברנדט כעובד של החברה. שנותיו האחרונות של רמברנדט היוו המשך לטרגדיה האישית שלו. ב – 1663 מתה הנדריקה, שש שנים אחר כך מת טיטוס שזה עתה נישא למחדלנה ואן לו שציפתה ללידה. בתו טיציה נולדה בדיוק ששה חודשים לפני מותו של רמברנדט עצמו ב – 4 לאוקטובר 1669. מותו שלו ארע שבועיים לאחר מותה של מחדלנה – כלתו, אמה זה חצי שנה של נכדתו טיציה.