מרכז מידע למטייל / מאמרים וכתבות

צרו עימנו קשר


שייט נהרות ברוסיה – מאמר: מסנט. פטרסבורג למוסקבה מאת נחמה בן ש"ך – בן פורת, מטיילת

כמו בלילות האחרונים שכבתי גם הלילה לישון כשאני עייפה. אך בניגוד ללילות הקודמים, הלילה חלמתי חלום מוזר ומופלא כאחת. בחלומי אני נמצאת במקום לא מוכר לי, האנשים שבסביבתי אינם מוכרים לי, השפה שהם דוברים אינה מוכרת לי, ואף הנוף הסביבתי שונה מהנוף שבסביבתי הטבעית. אני נבוכה ומסתכלת סביבי שמא בכל זאת אראה דמויות מעולם המוכר לי. ואכן, במרחק מה אני מבחינה בקבוצת אנשים, גברים ונשים הצועדים כחבורה אחת. בראש הקבוצה מחזיק מישהו מקל שעליו מתנופפים סרטים בצבעי צהוב כתום ואדום. מראה הקבוצה מושך את תשומת לבי כי יש משהו משותף בהופעתם: כולם מבוגרים, רבים מהם כסופי שער, ואחדים אף נעזרים במקל הליכה. בקיצור, הופעה המעידה ששנים רבות מאחוריהם. פרט נוסף המשותף להם הוא שרובם חובשים כובע מצחייה אדום זהה . מפאת המרחק לא הצלחתי לקרוא את הכיתוב שעל הכובע. על צווארם תלוי משהו בלתי מזוהה שכבל חשמל דק יוצא ממנו, מגיע לאוזן ובפקק שחור גדול סותם אותה. אחדים גם מחזיקים את ידם על האוזן. הם מתקדמים לכיווני ואז אני מצליחה לשמוע מפיהם שמות של אנשים כמו פיטר הגדול, קטרינה, אליזבטה ופושקין, ושמות של מקומות ואתרים כמו סנט פטרסבורג, אי הארנבות, שדרות נייבסקי, כנסיית סנט איזאק, כנסיית הדם השפוך וההרמיטאז’.

בהתפעלות הם מדברים על עיטורי הזהב הרבים ועל חדר הענבר המדהים. לעומת זאת הם מזכירים בהתרגשות את העיירה פושקין כי בה ראו אנדרטה לזכר היהודים שנספו בשואה ועליה כתובת בעברית: “דמם נשפך כמים ואין קובר…” אני גם שומעת אותם מדברים על אנדרטאות לזכר הנופלים במלחמת העולם השנייה ועל התואר “העיר הגיבורה” שניתן לסנט פטרסבורג על עמידת הגבורה במצור של כ-3 שנים בלי להיכנע לגרמנים. אני מתפעלת מאין אנשים אלה יודעים ואיך הם זוכרים כל כך הרבה שמות, והרשימה עוד ארוכה:נייבה,מנדרוגי,קיז’י וירוסלב.ואגמים בשם אונגה ולדוגה ואפילו אגם מלאכותי בשם ריביניסק. כל אלה שמות מקומות שמעולם לא שמעתי, אך כשאני קולטת את המלים וולגה, מוסקבה וקרמלין. נחה דעתי. אני מתחילה להבין איפה אני נמצאת אך עדיין לא מבינה איך הגעתי לשם. לפתע אני מבחינה שהדמות המחזיקה את המקל המונף עם הסרטים הצבעוניים היא אשה השונה מיתר הנשים. היא ממש אישה צעירה. על צווארה תלוי מכשיר שונה מהמכשירים התלויים על צוואר המבוגרים. והיא מדברת כל הזמן לתוך המכשיר. אני שואלת את עצמי מה עושה צעירה זו בין אנשי “גיל הזהב” ואיך ולמה נקלעה ביניהם. אך כשאני קולטת את טון דיבורה, אני מבחינה שהוא סמכותי ורך כאחת. ממש כמו טון דיבור של אמא.

לא אחת אני שומעת אותה חוזרת מספר פעמים על דברים שזה אך נאמרו וזאת כי מישהו לא הקשיב, לא קלט או שכח שהם כבר נאמרו. והיא אף פעם לא מגיבה במילים המתבקשות: “הרי אמרתי את זה לפני רגע”! כשם שאינה מעירה בקול גוער במי שאינו חובש את כובעו כפי שנאמר בפרוטוקול, או עובר אותה בהליכתו למרות שהתבקש לא לעשות זאת. הכל נעשה בקול מחנך ולא נוזף. ממש כמו אמא בוגרת מכון אדלר. עיניה צופיות לזקוק לסיוע או עזרה כל שהיא, ומגישה אותה בלב חם למרות שלא התבקשה לכך. היא מזכירה להם ללכת לשירותים ודואגת למצוא כאלה. היא גם מאפשרת להם לבחור את התפריט לארוחות הצהרים והערב. דאגתה הרבה באה לידי ביטוי גם בספירת האנשים ברדתם מהאוטובוס, ובהתכנסותם בחזרה. היא גם מקדימה תרופה למכה במתן הנחיות מה לעשות אם חלילה מישהו הולך לאיבוד: “הישארו במקום בו הבחנתם שהלכתם לאיבוד” התמקדותי בה מביאה אותי למסקנה שזו אמא מיוחדת. אבל לא רק במה שנוגע לנושאים המעשיים והקשורים לתפקוד בטיול קבוצתי. זו אמא השולטת בהיסטוריה, גיאוגרפיה, אמנות, תרבות ועוד. ולא רק שולטת בנושאים אלה, אלא גם יודעת איך להעבירם לאנשים המבוגרים האלה. לפתע אני מבחינה בעוד דמות צעירה .בניגוד ל”אמא” ההולכת כ”חלוץ לפני המחנה” הולכת היא כמאסף אחריו. שומרת שאיש לא יישאר מאחור ויאבד את דרכו. קצב ההליכה מוכתב על ידי הציבור המיוחד הזה ולא על ידי “החלוץ” או “המאסף”. אני מבחינה שדמות “המאסף “ערה למחוש, פגיעה או פציעה של ציבור ההולכים. הערנות שלה מזכירה לי ערנות המצויה בין אנשים מעולם הרפואה. השאלה מה לדמויות צעירות אלה בין אנשי גיל הזהב אינה מניחה לי. ואז בא לעזרתי משפט ברוסית ששמעתיו בבית הורי לפני שנים רבות. המשפט אומר: “סטארי קק מאלי” שפרושו שזקנים וילדים הם היינו הך. הם זקוקים להדרכה ועזרה צמודים .ואין כמו ליווי אימהי למטרה זו. ושתי אימהות על אחת כמה וכמה. אני מבינה אז שזו הסיבה והמטרה של הימצאות שתי הדמויות הצעירות האלה בחבורה הזו.

טיול מאורגן לרוסיה >>

צלצול ההשכמה קוטע את חלומי אך גם אחרי שנפקחו עיני עדיין איני יודעת איפה אני, ומדוע מתנדנדת מיטתי. רגע נוסף חולף ואני מזהה שהחלום אינו אלא המציאות בה אני נמצאת בעשרת הימים האחרונים: אני בשייט בין סנט פטרבורג למוסקבה, חבורת הזקנים הם חבריי לשייט והאמהות המלוות אינן אלא ענת גרשון המדריכה המופלאה והמיוחדת, ונחמה מונסטרסקי הרופאה שלנו הטובה והמיטיבה.

כדאי גם לבדוק


טיולים שיכולים לעניין אתכם

לוגו של וואטסאפ