טיול מאורגן לדובאי ואבו דאבי – ערי העתיד שצמחו מחולות המדבר מאת איריס בר

אני נפגשת עם קבוצתי בנתב”ג, לקראת הטיול המאורגן לדובאי ואבו דאבי. דבר ראשון אני מפנה את תשומת ליבם של המטיילים לכך שאנו טסים “מזרחה”. אינספור פעמים טסתי ל”מזרח”, למזרח אסיה, להודו, ליפן, אבל עד שהחלו לצאת טיולים מאורגנים לדובאי לא טסתי “מזרחה”. המטוס ממריא לכיוון מזרח והנה אנו עוברים מעל הרי ירושלים, מעל העיר ירושלים ומדבר יהודה, מתחתינו רואים את ים המלח ואז רבת עמון והמדבר הירדני ואז סעודיה הגדולה, המפרץ הפרסי נגלה אלינו, מרחוק נראה החוף האיראני, אנחנו כולנו מתרגשים.

אנו באוויר, טסים בדרכנו לעולם החדש, עולם שנבנה מתוך חזון. ערי העולם הגדולות כמו ניו יורק, פריז, לונדון, טוקיו והונג קונג התפתחו במשך מאות שנים, צמחו לאיטן על גדות נהרות או נמלים, אבל דובאי ואבו דאבי שצמחו מתוך חולות המדבר, התפתחו מתוך חזון, פילוסופיה וראיה למרחק.

במאה ה- 18 שבטים בדואים ונוודי מדבר שעברו בדרכי השיירות, התיישבו באזור החופים קרוב לנתיבי ספינות הסוחר העשירות מבריטניה, הולנד, וצרפת שחצו את המפרץ. השבטים התפרנסו בעיקר מדיג שליית פנינים ושוד ימי. באמצע המאה ה- 19 בריטניה הגיעה להסכמים כלכליים עם השייח’ים, האמירים של השבטים השונים. כלומר – בריטניה שילמה כסף לשייח’ים כדי שלא ישדדו את הספינות שהובילו תבלינים, אופיום ומשי מהמזרח לאירופה. ב-1920 הומצאו ביפן הפנינים המתורבתות, דבר שבאחת גדע את המסחר בפנינים באמירויות והותיר את שבטי המדבר ללא מקורות קיום. השבטים שגם קודם חיו בדלות שקעו לעוני.

במהלך שנות השישים, התגלו בארות הנפט הראשונות באזור, והאמירים הפכו באחת  לעשירים מאוד . בשנת 1971 החליטו האמירים של ערי החוף על איחוד האמירויות הקטנות למדינה אחת, היא איחוד האמירויות. בשונה מהרבה מדינות אחרות בעולם, (למשל מדינות היהלומים והזהב של אפריקה), החליט בשנת 1971 השייח’ זאיד בן סולטן אל נהאיין, האמיר של אבו דאבי והנשיא הראשון, שתועפות הכסף שהביא הנפט לא ישמשו רק לכיסאות וכוסות זהב של האמירים, אלא יוקדשו לחינוך, רפואה ורווחה של כלל אזרחי האמירויות.  חזונו היה להפוך את הדייגים בכפרי הדייגים על החוף לאנשים משכילים בערים קוסמופוליטיות גלובליות ועתידניות.

מכיוון שמספרם של האזרחים האמירתיים היה נמוך והם היו חסרי השכלה וידע מקצועי הובאו לאמירויות עובדים זרים מכל העולם ולכל מטרה. מהודו, פקיסטאן ומצרים מצד אחד ומבריטניה וארה”ב מצד שני, כל אחד תרם מכישוריו ותוגמל בהתאם.

מאז ועד היום יש באמירויות מעט אזרחים (1.4 מיליון) והרבה עובדים זרים (8.5 מיליון). האזרחים האמירתיים זוכים להשכלה רחבה (בחינם) באוניברסיטאות באמירויות ובכל העולם, רוב הוצאותיהם משולמות על ידי המדינה (דיור, חשמל, מים, רפואה, חינוך) והם חיים, חיים נוחים מאוד בכלוב הזהב.

העובדים הזרים ממשיכים לקיים את החיים במדינה. הם חסרי זכויות מצד אחד אולם גם חסרי חובות ומרוויחים משכורות מכובדות בהתאם להשכלתם ומשלח ידם. למרות שארגוני זכויות אדם מתריעים על תנאי החיים והעבודה באמירויות – העובדים הזרים ממשיכים להגיע בהמוניהם, חיים שם חיים נוחים ושולחים כסף רב למשפחותיהם.

במהלך השנים, הבינו באמירויות כי בארות הנפט סופן להתייבש ועל כן, הן מכינות את עצמן ליום שאחרי הנפט. כך צמחו שם חברות תעופה מהגדולות והטובות בעולם עם שדות תעופה מהסואנים בעולם, כך נבנו שם נמלים מסחריים עצומים בגודלם, כך מתפתח שם חקר החלל עם הפרויקט המוביל “מאדים 2117” ופרויקטים נוספים של טכנולוגיה ואנרגיה חלופית וירוקה וכך מתפתחת שם תעשיית התיירות.

על מנת להביא תיירים למדבר אין סופי שיש בו חול וחול וסופות חול, יש צורך לייצר ולהמציא אטרקציות שיגרמו לנו התיירים להגיע, ליהנות ולחזור שוב ושוב.

כך אנחנו מוצאים את עצמנו בבוקר היום הראשון לטיול מטיילים בגן הפרחים “גן הנס” הפלאי בלב במדבר ובו 25 מיליון צמחים ופרחים בעיצובים מדהימים. אנחנו מסתובבים שיכורים מהריח ומיופי הפריחה הצבעונית ומתקשים להאמין שעשרים מטר מגדר הגן רוחש לו המדבר.  בערב אנחנו מטיילים  ב- “גלובל סיטי” יריד עצום ובו לכל מדינה ביתן, עם הופעות, אלמנטים תרבותיים ומוצרים מאותה המדינה, לשמחתם של העובדים הזרים שקונים שם מוצרים מארצות המוצא שלהם ולשמחת התיירים שעושים טיול בשווקי העולם ורואים הופעות מכל המדינות  במתחם אחד. בערב הבא אנחנו מפליגים בספינת עץ מסורתית  במרינה היפיפה והמוארת שנחפרה בחולות המדבר אורכה 3.5 ק”מ וסביבה בניינים שכל אחד מהם הוא פלא ארכיטקטוני והנדסי. אנחנו מבקרים גם  בקניונים הגדולים והמפתיעים בעולם, אחד מהם הוא “קניון דובאי” עם 1200 חנויות, אקווריום ענק ומעליו המגדל הגבוה בעולם מגדל “בורג’ חליפה” שגובהו 828 מ’, בתצפית נעצרת הנשימה מהנוף המרהיב של דובאי  ומהאגם המלאכותי העצום עם מזרקות הענק שלמרגלות המגדל.

אנחנו מבקרים ומצלמים תמונות נהדרות גם ב- “איי הדקלים”, איים מלאכותיים בצורת עץ תמר שעליהם נבנו אלפי בתים דירות ובתי מלון המפוארים בעולם.

אבל טיול מאורגן בדובאי אבו דאבי אינו רק טיול באתרי תיירות מסחריים. באמירויות קמו מוזיאונים מהמרשימים, הגדולים והמעניינים בעולם. למשל “מוזיאון העתיד” מבנה מדהים ביופיו שהאדריכלות שלו מנוגדת לחוקי הטבע ובו מכוני מחקר מעבדות וכיתות לימוד. בביקור ב”מוזיאון הלובר” באבו דאבי אנחנו מתמוגגים מהחדשנות הרבה באוצרות ובארכיטקטורה מוזיאלית ומהיצירות והמוצגים מהחשובים בעולם. הלובר נבנה באי המוזיאונים, אי מלאכותי ולצידו נבנים מבני תרבות נוספים ובהם מוזיאון היסטורי, מוזיאון גוגנהיים לאומנות מודרנית ומרכז אברהם, מרכז דתי ותרבותי, שמייצג את שלושת הדתות המונותאיסטיות.

כל המבנים הנבנים באמירויות, מוזיאונים, מגדלי מגורים, בנייני משרדים או מבני מסחר מתוכננים על ידי טובי וחשובי האדריכלים בעולם, וברובם משולבים אלמנטים מהמסורת האדריכלית המוסלמית, כמו המשרבייה (היוצרת משחקי אור וצל), קליגרפיה, קשתות, פיתוחי עץ ואלמנטים ארכיאולוגים מההיסטוריה של האזור.

הלבוש של תושבי המקום, האמירתים, לרבות האמירים, הינו לבוש מסורתי, הגברים בקנדורה (גלביה) לבנה וכאפיה לבנה והנשים בעבאיה שחורה בדרך כלל מעל בגדי טובי המעצבים בעולם וגם בכך, כמו באדריכלות יש הצהרה “אנחנו עשירים מאוד, אך דבר לא ישכיח מאתנו מי אנחנו ומאין באנו”.

לצד המגדלים העצומים והמעוצבים אנחנו מטיילים בדובאי ברובע בסטקייה, בעיר העתיקה ושטים בסירות האברא העתיקות, שעדיין מעבירות הנוסעים את הקריק (תעלת המים המלוחים שחוצה את העיר העתיקה) ומתבסמים בשווקי התבלינים והזהב מהריחות המראות הצבעוניים ותכשיטי הזהב הפנטסטיים . באבו דאבי אנחנו מבקרים לבושים בצניעות רבה ובכיסוי ראש,  במסגד שייח’ זאיד עוצר הנשימה והמרהיב אולי המסגד היפה עולם.

בחכמתם הפכו האמירים של דובאי ואבו דאבי את הערים לערי עולם. מרשימות, תרבותיות, מסחריות ומדהימות, עם פלאים ארכיטקטוניים עוצרי נשימה. אולם בצד המודרניות, בכל מקום, נראה את הרצון לשמר את ההיסטוריה, את הגאווה באיסלאם ובערביות, את הרצון לחזור לתור הזהב של האיסלאם של המאה ה- 14 ולמקם את האמירויות בחזית הקדמה העולמית.

בסוף טיולינו המאורגן באמירויות, אנו מבינים שכנראה מרכז העולם עובר למזרח. המערב מאבד בהדרגה את ההובלה לעוצמה, לחזון ולחוכמה של השליטים שמאחורי מבני הענק, האטרקציות ושיאי הגינס המלהיבים שנשברים בכל פעם מחדש. זה מרתק, כל טיול מחדש.